עם הגב לרוטשילד- ערב יין איכותי בתל אביב אצל אליאסי
בר היין של אליאסי ויקב אמפורה ערכו ערב יינן שנועד להעשיר ולשכר את הקליינטורה, איך אפשר לוותר??
יותר מכל העיד על הערב הזה – המיקום שלו.
חנות המשקאות של אליאסי.
זו פתחה את בר היין החדש שלה ברחוב יהודה הלוי. כאילו החליטה להתריס ובכוונה להפנות את גבה לרחוב רוטשילד.
בכך אומרים לנו באליאסי כי חווייה אמיתית ומעשירה סביב יינות איכותיים אינה יכולה להתרחש בביקור אגבי בבר או מסעדה. אלא רק במוסד שחי ונושם את עולמות הטעם האלו. כזה שמושגים כמו פרמנטציה ועפיצות הם חלק בלתי נפרד מהז'רגון שלו אבל יודע להגיש לכם אותם בגובה העיניים- בין אם זה לומר לכם איזה יין מושלם לדייט הבא שלכם ומה כדאי לקחת לארוחה בבית או כמתנה לחמותך…
על חבית היין שהוסבה לשולחן ממתינים סלט עם ערמונים וגבינה כחולה לצד "מסבחה יוגורט" עם קלי רווי בשמן זית. שני אלו הם ראיה לכך שאליאסי חיים את ההווי הארצישראלי. אך עם מטרה ברורה להכניס תרבות ואנינות טעם למעגל החברים שלהם לצד העממיות והחברותא המזוהים איתם כל כך. ביצוע מושלם של השף חיים עגיב "החתן של" אליאסי האב.
אסף, מנכ"ל יקב אמפורה מתחיל בהתנצלות ומעיד על נטייתו לצלול לעומק בהרצאה ומבקש שנעצור אותו אם הוא מגזים. כולנו מאושרים, באנו ללמוד! (ואני כותב את זה בכל הכנות שהיתה בי עד הכוס השלישית. לאחר מכן היין שיחק את תפקידו כשובר השיוויון מול הריטלין שנועד להשאיר את עבדכם הנאמן בריכוז שיא.)
כוסית ראשונה-
בלאן דה נואר- יין סמוק עם אופי יבש ופירותי לא ממש מתוק. השוקולד ספלנדיד של מוסקטו. הייתי רוצה לחלוק איתכם יותר אך אני שקוע במטאפורות של אסף שיודע לצייר תמונה מושלמת של כל מה שהחיך שלי לא מצליח להסביר.
כוסית שניה-
מד וויט- לבן. אסף מספר שביקש מהיינן שלו יין שיילך עם אבטיח… יין כזה שיתאים לאווירה הקייצית עם 11.5 אחוזי אלכוהול ושניתן לשתות אותו בלגימות גדולות. שלוק קטן והוא מציג מינרליות טובה. טעמים של אגס תפוח ג'ינג'ר.
אסף מסביר שזה יין שאפשר לשתות מ-10:00 בבוקר. כאב לשני פעוטות אני מסכים איתו. כי בשעה הזו אני ער כבר חמש שעות וזה לגמרי השעה להתחיל. כאחד שלא נחשף ליינות יוקרתיים עד היום אספר כי היין מזכיר ברוט בלי גזים אבל בקטע טוב כאילו מי שעשה אותו אשכרה ידע מה הוא עושה.
כוסית שלישית-
גרנאש בלאן – יין לבן מתקתק ופירותי עם שמנים אתריים טובים ופגז עם אוכל. יין לסלט. מושלם לדייט או לכל מפגש נטול כרומוזומי Y…
כוסית רביעית-
ריטון בלאן 2017- יין לבן עם פיניש אלכוהולי (אסף מתקן את הבור שזורק הערות מהקהל ומסביר שזה מינרלי). היין מיושן בחבית סיגר. מה שהופך אותו לדימוי המושלם לרווק הנצחי שמגיע לגיל מבוגר כאיש עסקים מצליח, אלגנטי, מאופק אך עדיין בלתי ניתן למיסוד.
יין עם חמיצות ומינרליות חזקה (אלימה-יש לומר) שפשוט צריך לפגוש את המנה הנכונה שתביית אותו…
כוסית חמישית-
מד רד- סירה וקברנה. לדברי אסף, ליין הזה יש מועדון מעריצים והערב הצטרף אליו חבר נוסף. היין מזכיר ריוחה בעוצמה ובחוצפה וקיאנטי בחלקלקות ובעידון. ללא ספק ארכוש שני בקבוקים שלו בסוף הערב.
עוצרים לארוחה- חיים שולף מהמטבח מנת פרוסות הודו על ירקות צרובים שבאליאסי בחרו לקרוא לה "שווארמה" ואני קולט סוף סוף את הבלוף שלהם. לתת לך חוויה של אוכל עילי, יין משובח וידע מעמיק. אבל לעטוף הכל באותה עממיות משפחתית שמזוהה כל כך עם החנויות שלהם.
רגע לפני שאני קם במחאה על ההונאה התרבותית הזו אני קולט כי על המנה מפוזר סומק שנותן לי סטירה עדתית ומחזיר אותי לאוכל הפרסי שאכלתי בבית. נקודה לזכותם של אליאסי. לקחו חוויה עילית, עטפו אותה בעממיות והגישו לכם אותה כמו שהגישו להם (וגם לי) בבית.
כוסית שישית-
ריטון רוז' – המון קברנה… אסף מסביר יותר לעומק אבל אני בשלב שיכולות התפיסה שלי מתחברות פחות לנתונים ויתר לתחושות. בקיצור, 24 חודשים בחבית, המון טעמים של עץ וגוף מלא. בראש שלי עולה תחושה של יין לערב קריר עם סטייק ושירים של סרג' גינסבורג ברקע.
כוסית שביעית-
ריטון קברנה פרנק 2014- אם תשאלו אותי, היין שמשקף את הישראלי הממוצע. הצבר, המחוספס והמוכר שעדיין מצליח להפתיע ולעניין אתכם כל פעם מחדש.
בעת שהתודעה שלי מתרגלת ג'אנגלינג בין שתיית אלכוהול, הקשבה למאסטר מדבר על תוצרתו וכתיבה עיתונאית- שי אליאסי, "הבן של" והמנהל בפועל של כל מערך השיווק והחנויות של אליאסי יושב לצדי (גם כן בכוס השביעית) ומצליח להקליל את האווירה בקריאות הומוריסטיות מהיציע. כשהבטן מלאה והראש כבר במוד של ליל הסדר אני מרגיש פתאום בבית. רגע נכחד בתקופה של ריחוק חברתי ובחברתם של זרים שכל מה שמחבר ביניהם אלו שבע כוסות והעובדה שלא יעברו בדיקת ינשוף.
כוסית שמינית ואחרונה (לכאורה)
מקורה קברנה סוביניון 2013- חברים, בכל ערב של שכרות מסתתר רגע של התגלות ועבורי זהו הרגע בו הביטוי תזמון זה עניין של טיימינג מקבל משמעות עמוקה יותר.
למה? ראשית, כי מסתבר שליין איכותי שהתיישן לאורך שנים צריך לתת זמן להתאוורר ולנשום. שנית, כי מסתבר שגם לפתוח בקבוק ששמרתם צריך לדעת מתי וכדאי להיוועץ ביקב לגבי חלונות הזמן בהן כדאי לפתוח את הבקבוק.
אך החשוב ביותר- לא להמתין שהקהל שלך ישתכר משבע כוסות יין כדי למזוג ולהסביר לו על יינות הפרמיום המיושנים שלך…
טעימת בונוס- מרלו ברברה 2013.
היין הזה עבורי הוא ללא ספק הבן החורג שהפתיע. אסף מסביר איך הצליחו ביקב להפריש מספר בקבוקים מוגבל מהבציר של אותה שנה ליין הזה. וכיצד הוא הפתיע עם חומציות גבוהה במיוחד ונוכחות שמזכירה קצת את חנה לאסלו במנזר השתקנים. כך הפתיע היין הזה שהיה ניסוי ייחודי, יש לומר גחמתי, והציג איזון מדהים שמקורו בתזמון מושלם ויינן שהוא לא פחות מהמיצ'ורין של הכרם והנוסטרדמוס של היקב. רק אלו יכולים להגשים נבואה כזו. יקב אמפורה העביר אותי מסע של שמונה כוסות יין רק כדי להציג לי כבדרך אגב מה הוא מסוגל להפיק.
שאפו.
אסף מודה לכולם ומסיים את החלק האקדמי ושי, בחיבוק המשפחתי שלו, ממשיך לארח עם שיחות חולין עד מפתן הדלת ממש כמו בליל הסדר.
לי נותר להזמין מונית. הרכב יישאר בחניון בית המכס בתל אביב, עדות לערב שהתחיל בהפניית הגב לבוהמה התלאביבית ברוטשילד והסתיים בראש טוב, בטן מלאה ותחושת משפחתיות שלא יצא לי לחוות בשום בר או מסעדה עד היום.
תודה רבה לאליאסי על האירוח וליקב אמפורה על הבאזז.