מיצובישי אטראז' ממשיכה לבעוט עם רבע מיליון קילומטר
ללא שום דרמה מיוחדת, המכונית החמודה הזו שמזכירה לנו את הגרסה המוטורית של גרסת סטודנטים, גונבת את ההצגה עם מדבקות האסטרונאוט
מאת: שרון ביידר
האטראז' המשוחררת מצה"ל ממשיכה לשרת אותנו נאמנה בשבועות האחרונים. המכונית מזכירה לנו דירת סטודנטים. הכל בה עובד ללא יומרות, המחיר שלה זול, התחזוקה שלה אפסית, צריכת הדלק נמוכה ולמרות הגיל והשימוש הכבד במכונית, האטראז' ממשיכה להפתיע עם אמינות ודבקות במטרה, ללא שום דרמה מיוחדת כלשהי. פשוט מכונית בסיסית שעושה את עבודתה נאמנה ונראה כי למרות כרבע מיליון קילומטרים על השעון, יש לה פוטנציאל נסיעה של עוד רבע מיליון קילומטר לפחות.
כשבוחנים את המרחב הפנימי, גודל הבגאז', השימושיות האמיתית של הרכב ואפילו מבחן העמסת שלושת היורשים מאחורה לנסיעה ארוכה, הרי שמובן שמתקבל כאן רכב מעבר לסביר ש"עושה את העבודה" , למרות ספרטניות מסוימת והיעדר פינוקים שהורגלנו להם במכוניות גדולות וחדשות.
האטראז' ממשיכה להפתיע, למרות שהיא רחוקה מלהיות סמל סטטוס, היא מצליחה להוציא מאשתי רטינות על מהירות מופרזת. נכון, בחלק מהמקרים המיצובישי הצנועה מרגישה מהירה יותר ממה שהיא באמת לעומת מכוניות אחרות, אבל בכבישי ישראל ניתן לאבד את הרישיון גם עם רכב 3 צילינדרים שמתהדר ב-80 סוסים בלבד באורווה. המשקל של האטראז' מעניק תחושה קלילה ומאפשר למיעוט הסוסים להיות פחות מורגש במציאות, מעבר לכך, המרכב הקליל והמנוע היעיל יחסית מצליחים לייצר צריכת דלק סבירה גם אצל הקשישה שלנו שגמעה כרבע מיליון קילומטר.
עכשיו בואו, המכונית הזו לא יפה, לא סקסית ועושה את התפקיד שלה בצורה מרשימה ואמינה, במיוחד ביחס לוותק שלה. מה שכן מיוחד באטראז' המתוקה הזו (כן אפשר להתאהב גם במכוניות בסיסיות וקצת עייפות) הן צמד מדבקות האסטרונאוט שהיא מצוידת בהם. בתכלס, בימים כאלה שבו עד עכשיו כמעט שנה אף אחד לא ראה מבפנים גלריה או מוזיאון, עולה בנו חיוך בכל פעם שאנו רואים מישהו או מישהי מדברים, מצביעים, מתעניינים, מחייכים או צוחקים על האסטרונאוט הפסיכדלי שלנו. יצירה של המאיירת המוכשרת סביון נדב.
בסביבה האורבנית שלנו אין מספיק אומנות, יצירתיות, צבע ויציאה משבלונות. אולי מישהו רואה פה ושם תמונה מדליקה עם פילטר באינסטה, אבל הגישה של כולנו כאן בישראל לאומנות היא מוגבלת, בעיקר בעת הזו של הקורונה ואם יש משהו נהדר שהייתי רוצה שאנשים אחרים יבחרו לאמץ, זה הדבקת יצירות אומנות, או ציור על מכוניות או הצגה של רעיונות כאלה או אחרים על הרכב שלהם. פעם חשבתי אחרת, פעם חשבתי שהפח של הרכב הוא איזשהו אזור שכאילו נולד להיות חלק ולשדר לנו רק את העיצוב של המכונית. הזמנים משתנים וניתן להבין בשקט שמכוניות סופן בסופו של דבר לגמור במגרשי גריטה, עדיף שלפני שיקבלו רשמית את תו התקן "גרוטאה" יהיו סוג של קנבס לרעיון אומנותי כזה או אחר שמוציא מהקופסא נהגים אחרים שאולי יחשבו, יחייכו או ישתנה להם קצת היום בזכות ציור יפה ולא שגרתי על פח של רכב.